כל מה שרצית לדעת על יחסי ציבור. חדשות מהארץ ומהעולם, מחקרים אקדמיים, כנסים, טיפים ועוד. בשיתוף יפעת מידע תקשורתי ובית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל.

יחסי הציבור של הצנזורה הצבאית מעולם לא היו גרועים כל כך – מאת יותם זיו

הדילמה המרכזית בקיומה ובפעילותה של הצנזורה היא האיזון בין חופש הביטוי (זכות הציבור לדעת) לשמירה על ביטחון המדינה. התקנות מאפשרות לבודדים להחליט בפועל מה עלול לפגוע ב"שלום הציבור או בסדר הציבורי", ולעתים שיקול הדעת מוטעה. לדוגמה: איסור דיווח על התאבדויות בצה"ל (עד אמצע שנות ה-60), וצנזור ידיעות העוסקות בחשש למלחמה בגבול המצרי לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

הכותב, יותם זיו, יועץ תקשורת ומרצה על משברי תקשורת, מציג בהרחבה שתי פרשיות אשר חידדו את אי האמון מצד התקשורת, את הבנת מגבלות כוחה של הצנזורה בעיני עצמה, ואת תוצאותיהן.

הראשונה, חטיפת אוטובוס קו 300 מתל-אביב לאשקלון, אשר במהלכה נהרגו מחבלים שנלקחו מהאירוע בחיים. בפרשה זו הצנזורה הורתה לסגור את עיתון "חדשות", שפרסם את תמונתם, לארבעה ימים. השניה, פרשת האסיר X, העוסקת בבן זיגייר, אזרח אוסטרלי-ישראלי ששירת במוסד, נעצר בישראל בחשד לפגיעה בביטחון המדינה, וכעבור מספר חודשים התאבד בתאו בכלא איילון. כתוצאה מפרשה זו, הצנזורה לא הטילה יותר איסור על פרסום מידע שהתפרסם בתקשורת העולמית.