במהלך השנים חוקרים רבים באקדמיה הציעו מגוון הגדרות ליחסי ציבור הנוגעות למאפיינים של הפרקטיקה המקצועית, אך כמעט ולא התייחסו להגדרה המשפטית של המקצוע. במחקר חדש הדן ביחסי הציבור בארצות הברית, מוצג וויכוח משפטי סביב הגדרת יחסי הציבור כדיבור מסחרי (Commercial Speech). בשנת 2003, בית המשפט העליון בארה"ב סיווג את יחסי הציבור כדיבור מסחרי בדיוק כמו פרסום, שלא זכאי למלוא ההגנה תחת התיקון הראשון לחוקת ארה"ב (פסק דין נייק נגד קסקי), בעוד שדיבור לא מסחרי זכאי להגנה מלאה מכוח תיקון זה ולא ניתן להגבילו או להסדירו.

סיווג יחסי הציבור כדיבור מסחרי אינו מוחלט, שכן מדובר בשתי קטגוריות מובחנות – יחסי ציבור מסחריים ולא מסחריים. יחסי ציבור מסחריים מאופיינים בעיקר על ידי שימוש במסרים שכנועיים בתקשורת ממוקדת קהלי מטרה, ואילו יחסי ציבור לא מסחריים משמשים רק כצינור להפצת דיווחים ומידע שמקורו גלוי, ולכן הם מוגבלים.

בבדיקת פסקי דין נוספים, מצאו החוקרים כי בתי המשפט בארה"ב מאפיינים בדרך כלל את פרקטיקת יחסי הציבור כסוג של תקשורת לא הומוגנית, המפיצה תוכן אודות נושאים חשובים, וזו הסיבה שיחסי ציבור לא תמיד מקבלים הגנה ברמה הגבוהה ביותר מכוח התיקון הראשון.

מאמר-האם יש הגדרה משפטית ליחסי ציבור

הגישה המלאה היא בתשלום- דרך המו"ל של כתב העת